הורות מכבדת נשענת על כבוד לילד.ה, בתור יצור אנושי נפרד ומחובר – שווה בערכו ושונה במקומו ובתפקודו במשפחה.
רכיב בסיסי ועמוק הוא האמונה בילד.ה, שמכוון אותנו לבטוח בילדים.ות, להאמין להםן, להאמין בהםן.
המשימה ההורית (שתחילתה בשילייה הפיזית עוד ברחם, ואחר כך בקשר הנוצר), היא יצירת מצב רווחה בו ניתן לשגשג.
ממשיכה להתקיים בנו, מטאפורית, שליית האינטראקציה – איבר מופלא של חיבור עם ילדינו
שמשימתו היא לטפח (לדאוג, להתבונן, לשמור, …. ) ולקדם את קשר הנפרדות.
זו חולייה בקשר, זהו איבר האהבה, החיבור, והרשות/הכוונה לגדילה.
כך ניתן לנוע לעבר הטוב (השתכללות, יצירה, עשייה, התפתחות, …..) ולעבר הנפרדות המצמיחה.

ככל שמרגישים.ות יותר חיבור – קל יותר לבטוח בתנועת החיים הנפרדת,
וככל שבוטחים.ות בביטויי החיים אצל ילדינו – קל יותר להיות מחוברות.ים.
זוהי תנועה שמעמיקה, מעשירה, מגוונת ומעגנת את הקשר.